החלטה בתיק עמ"ת 34722-05-13

ערר על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט שמעון שטיין) במ"ת 5054-05-13, מיום 19.5.13, שבה הורה על שחרור המשיב בתנאים.

נגד המשיב הוגש כתב אישום מתוקן, שבו הואשם בעבירות של קבלה בצוותא של רכוש גנוב ושל חלקי רכב גנובים, החזקה בצוותא של כלי פריצה, החזקה בצוותא של רכוש החשוד כגנוב, הכשלת שוטר ושהייה שלא כדין בישראל (ריבוי עבירות).

על פי כתב האישום המתוקן, נתפס המשיב יחד עם אחר בשם עז ביום 25.4.13 בשעה 04:35, ברכב גנוב שהורכבה בו לוחית זיהוי שפורקה מרכב גנוב אחר. ברכב נהג עז והמשיב ישב במושב הנוסע שלידו.

בחלק הכללי של כתב האישום המתוקן נכתב על גניבת מספר רכבים בישראל, מסוג קאיה (שני רכבים), פולסווגן (שלושה רכבים), יונדאי וגולף, וגניבת מחשבי רכב שפורקו מהם, בתאריכים שונים שקדמו לתאריך שבו נתפס המשיב עם האחר באחד מהרכבים הגנובים כאמור.

תוך כדי נסיעתם בכביש 57 מכיוון מערב למזרח, בסמוך לצומת בית ליד, הבחינו המשיב ועז במחסום משטרתי גלוי, עז ניסה לבצע פניית פרסה והתנגש במעקה הבטיחות. המשיב ועז יצאו מן הרכב ונמלטו רגלית תוך שהשוטרים דולקים אחריהם וקוראים להם לעצור ואלו לא שועים להם.  לאחר מרדף רגלי, עצרו השוטרים את המשיב ואת עז, כאשר המשיב עוטה כפפה שחורה על ידו הימנית, וכאשר השניים מתנגדים למעצרם.

באותן נסיבות, שהו המשיב ועז שלא כדין בישראל.

בכתב האישום מפורט כי המשיב ועז החזיקו ברכב רכוש כדלקמן: שלושה סטים של פריטים אלקטרוניים המשמשים להנעת כלי רכב, לפי הפירוט הבא: שני סטים של הנעה המכילים כל אחד מחשב ניהול מנוע למכונית מתוצרת קאיה, מפתח למכונית עליו סמל חברת יונדאי ואנטנה של מנגנון הנעה למכונית, וסט הנעה המכיל מחשב ניהול מנוע למכונית מתוצרת יונדאי, מפתח למכונית עליו סמל חברת יונדאי ואנטנה של מנגנון הנעה למכונית. כמו כן, נמצאו ברכב חמישה מחשבי רכב גנובים שפורקו משלושה רכבי הפולסווגן שנגנבו, מרכב הגולף ומרכב היונדאי הגנובים. עוד נמצאו ברכב מחשב רכב, ארגז ובו מספר רב של כלי עבודה רגילים, מסור דיסק חשמלי, מברג, זוג כפפות יד שחורות, כובע מצחייה שחור ולוחית רישוי פלסטינית.

נגד עז הוגש כתב אישום נפרד המייחס לו עבירות של גניבת רכב, קבלת רכב או חלקי רכב גנובים בצוותא, החזקת כלי פריצה בצוותא, החזקה בצוותא של רכוש החשוד כגנוב, שינוי זהות של רכב או של חלק של רכב, פירוק חלק מרכב, הכשלת שוטר, שהייה שלא כדין (ריבוי עבירות), הסעת שב"ח, נהיגה ללא רישיון וחוסר פוליסה.

בכתב האישום הנפרד שהוגש נגד עז מפורט שהרכב שהוא מואשם בגניבתו הוא אחד משני רכבי הקאיה שנגנבו כאמור בחלק הכללי בכתב האישום (הזהה לחלק הכללי שבכתב האישום שהוגש נגד המשיב), וכן הוא מואשם בפירוק לוחית הזיהוי מרכב הקאיה הגנוב האחר, והרכבתה על רכב הקאיה שהואשם בגניבתו ושבו נהג יחד עם המשיב כשנעצרו על ידי המשטרה באירוע נושא כתבי האישום.

בית משפט קמא כתב בהחלטתו כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב להוכחת העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, וכן כי ב"כ המשיב "לא חלק מהבחינה העקרונית על קיומן של ראיות לכאורה", אולם נטען כנגד עוצמתן של הראיות. אין מחלוקת שהמשיב נתפס כשהוא יושב ליד נהג הרכב עז, וכי ברכב נתפסו הפריטים שצוינו בכתב האישום וכן שהמשיב עטה על ידו כפפה אחת שחורה.

עוד נכתב בהחלטה כי בתחילה טען המשיב שהגיע לישראל כדי לעבוד וכי הוא לא ידע שברכב ישנם כלי פריצה, מחשבים וכלים נוספים. אולם בחקירתו מיום 25.4.13 הודה שהוא התבקש ביחד עם עז לקחת את הרכב לטייבה. המשיב גם אישר בחקירתו שהוא מכיר את עז וכי הם חברים, בעוד עז טען בחקירתו שהוא אינו מכיר כלל את המשיב.

בית משפט קמא קבע כי הראיות הלכאוריות מבססות אפשרות הן לטיעון של "החזקה ממשית", הן לטיעון של "החזקה קונסטרוקטיבית". כן קבע כי הימצאותם של המכשירים המפורטים בכתב האישום ברכב בו נסע המשיב, מקימה מכוח ההלכה הפסוקה ומכוח השכל הישר וניסיון החיים, את החזקה המחילה ידיעה קונסטרוקטיבית על המשיב, שעליו הנטל להראות ספק סביר באשר לידיעתו על הימצאותם של המכשירים, וזאת הוא לא עשה. "מכלול הנסיבות המתואר מלמד על התקיימות ראיות לכאורה, אף כי לא נטולת סימני שאלה".

באשר לטענה כי המשיב ניסה להימלט רגלית והשוטרים דלקו אחריו, כשהמשיב טוען שהוא לא ניסה כלל להימלט ונתפס ליד הרכב מבלי שנערך כל מרדף אחריו, קבע בית משפט קמא כי מדו"ח הפעולה של השוטר ליאור פימה עולה שהמשיב יצא מהרכב וניסה להימלט וכאשר ניגש אליו השוטר קותי על מנת לעוצרו, הוא נאבק בשוטר עד שהשוטר פימה שלף אקדח טייזר וצעק לו שהוא יחשמל אותו, המשיב לא הקשיב להוראותיו ועל כן הוא ירה את החץ למרכז גופו. המשיב נפל עם הפנים לכביש וקיבל מכה בפניו, לאחר מספר שניות החל להיאבק בשוטר תוך כדי מעצר כשהוא מתפרע עם ידיו ורגליו ומתפתל עם גופו. השוטר פימה הצמיד שוב את אקדח הטייזר אל רגליו של המשיב על מנת להסיר את התנגדותו, כיבה את הטייזר, אזק את ידו הימנית מאחורי גבו והשלים את המעצר.

דו"ח פעולה של השוטר יקותיאל אליהו מחזק את האמור בדו"ח הפעולה של השוטר פימה וחוזר על כך שהמשיב ניסה להימלט והחל בהתנגדות, והשוטר פימה ירה לעברו חץ טייזר על מנת לנטרלו, המשיב נפל לרצפה והשוטר אליהו סייע לשוטר פימה לבצע את המעצר, כשהמשיב מתנגד בכל כוחו למעצר.

בית משפט קמא כותב כי הוא לא צפה בסרטים שהוגשו לו על ידי המבקשת מאחר והם לא נפתחו במחשבי בית המשפט, אולם לא מצא בכך כדי להשפיע על החלטתו, תוך שהוא מציין שהמשיב כלל לא הואשם בניסיון הימלטות.

בית משפט קמא מסיים את החלטתו בכך שהעבירות המיוחסות למשיב טומנות בחובן משמעות כלכלית, בשים לב לעילת המעצר, ואין מדובר במסוכנות מהמדרגה הראשונה שכן אין כאן עבירות אלימות, וניתן לאיין את המסוכנות ואת החשש לאי התייצבות להליכי משפט בדרך של חלופה כספית. בית המשפט הורה, כאמור, על שחרורו של המשיב, וזאת בתנאים של הפקדת סכום במזומן של 30,000 ש"ח, חתימה על התחייבות עצמית בסכום של 25,000 ש"ח וחתימה של שני ערבים צד ג' אזרחיים ישראליים על סכום של 25,000 ש"ח.

בערר שלפנינו טוענת העוררת כי שגה בית המשפט קמא שלא ייחס משמעות להתנהגות המשיב בעת מעצרו ולעבירת הכשלת השוטרים שניסו לעוצרו בעת שניסה להימלט והנסיבות של התנגדותו שהצריכו אף שימוש של אקדח טייזר מספר פעמים. כמו כן, שגה בית משפט קמא שייחס משקל נמוך לעבירות "הרכושיות" מבלי שנתן יחס הולם לעובדה שהמשיב ביצע עבירות רכוש רבות ומתוחכמות יחד עם אחר בזמן ששהה בישראל שלא כדין, וכאשר עומד כנגדו עונש מאסר מותנה בעבירות דומות. בנוסף, קיימת עילת מעצר עצמאית של חשש להימלטות מאימת הדין, היות שהמשיב הוא תושב הרש"פ ויקל עליו להתחמק מהליכי שפיטתו אם יצא את גבולות המדינה אל שטחי הרשות הפלסטינאית כשהוא יכול למעשה לקנות את חירותו תמורת חילוט ההפקדות שנקבעו על ידי בית משפט קמא.

ב"כ המשיב טוען כי לטעמו אי אפשר לייחס למשיב עבירה של החזקת רכוש החשוד כגנוב, מאחר שהאחר, עז, הוא שהחזיק ברכוש, ברכב ובתכולת הרכב, ומפנה לכך שעז הואשם בגניבת הרכב, ולא המשיב. כמו כן טוען ב"כ המשיב, כי מצפייה בדיסק ניתן לראות שלא היה כל ניסיון הימלטות מצד המשיב. המשיב יצא מהרכב ולא זז והשוטרים קפצו עליו תוך שהם משתמשים בטייזר כשלא היה כל צורך בכך. מדובר, לטענתו, בעבריין רכוש בלבד.

באשר לכתב האישום שהוגש נגד המשיב בבית המשפט הצבאי ביהודה, בגין עבירות של התפרצות לרכב, ניסיון לגניבת הרכב והיזק לרכב בזדון, טען ב"כ המשיב כי יש להתעלם מהחלטת בית המשפט שם שהורתה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, כשנאמר בה שלמשיב אין מורא מהדין וקיימת עילת מסוכנות, בין השאר גם לאור עברו הפלילי, מאחר שלדבריו מדובר בהחלטה מוטעית שאיננה החלטה סופית ועיקרה היה רק אם קיימות ראיות לכאורה.